חרדת נטישה - 29.09.08

את הסיפור הבא אני שומר כבר תקופה ארוכה. הוא כל כך בלתי אפשרי, לא הגיוני ומדהים שחשבתי לעצמי,
נו, שיישאר אצלי בראש, מה יש לי לשתף את כל העולם.
עברה תקופה מאז הטיפול, אני אדם אחר לחלוטין. לכן ראיתי לי זכות וגם חובה לפרסם את האינפורמציה הזו, שתהיה נחלת הכלל ושכל אחד יעשה בה כרצונו והבנתו.

אני בן 45 , נשוי עם שני ילדים, שייך למעמד הבינוני ומרגיש כל חיי תקוע. יש לי אהבה, יש לי עבודה, יש לי שני ילדים נשמות – ואני תקוע. כאילו משהו עוצר אותי מלפרוץ, מלהתפתח, מלממש יכולות שכולם אומרים שיש לי, וגם אני יודע שהן קיימות. זו תחושת תיסכול נוראית ותמידית שהתבטאה במין מחנק בגרון אחת לתקופה.

למרכז של ד"ר גולן הגעתי די מתוך ייאוש. ניסיתי כבר את מה שכולם מנסים, שיחות עם פסיכולוג, כדורים למיניהם, טכניקות שונות המתיימרות להקנות מיומנויות שליטה ורגיעה – כלום לא עזר.
בטיפול עלה קושי רגשי הקשור לנטישה ומשוייך לגיל 3 חודשים ברחם.
אין ולא היתה לי חרדת נטישה, העניין נראה תמוה ולא שייך אלי. אבל המערכת הרגשית שלי אמרה בצורה חד משמעית : קושי רגשי הקשור לנטישה.

מי לכל הרוחות כבר נטש אותי? אמא ואבא שלי דווקא מתפקדים לא רע, חברה שהיתה לי והייתי מאוהב בה קשות אכן נתנה לי סטירה בגיל 23 אבל להרבה זה קורה, לא ראיתי שום דבר חריג בסיפור הזה, שצריך ככה לנהל לי את החיים.
ביום שישי התארחנו אצל הורי והיו לי כמה שעות לשבת עם אמא בשקט ולשאול שאלות על ילדותי, שאלות שרק אמא יודעת לענות עליהן.

סיפרתי לאמא על הטיפול ושאלתי לדעתה. אמא החלה להחוויר. נבהלתי, הרגעתי אותה, והלכנו לחדר צדדי.
אמא סיפרה שהייתי חלק מזוג תאומים!!! ההריון הסתבך והיא הפילה את אחד התינוקות. אני שרדתי.
בהמשך המפגשים (היו ארבעה סך הכל) נוטרל הקושי שניהל את חיי. עברו כמה שבועות והתחיל לי מסלול חיים שונה.
נפתחו המון אופציות פתאום. לא אכביר מילים. העניין מאחורי, המועקה עברה. כפי שכתבתי קודם, הסיפור אולי בלתי אפשרי ולא הגיוני – אבל לחלוטין אמיתי.

מכתבי תודה נוספים לד''ר אורה גולן...